״את יודעת מה אני רוצה?״ היא שאלה אותי בתחילת סדנת הפייפר קראפס

לקח לי כמה שניות לחזור בזמן כמה שנים אחורה או עשור, אבל איך אפשר לשכוח. אני זוכרת שראיתי בפינטרסט תמונה של סלסלה עם שלושה סביבונים מקיפולי נייר, הלב שלי נמס. רציתי גם, אבל בחיים שלי לא עצבתי מודל תלת מימד ועוד של סביבון. כן כבר יצרתי מנדלות וצורות גיאומטריות ופטרנס וספרי צביעה, אבל שקשקתי. ״טוב תנסי מקסימום לא יצליח״, מלמלתי לעצמי.

אז בהתחלה יצרתי קוביה.

זו הצורה הכי פשוטה ובסיסית והרגשתי הכי פחות התנגדות, אז העברתי וקטורים ומיקמתי תוויות,הדפסתי גזרתי הדבקתי הופה החזקתי ביד קוביה. הייתה יפה אך לא ממש יציבה כי השתמשתי בנייר רגיל והתוויות לא היו ממוקמות טוב. כן, הסביבון נשף לי בעורף, וניסיתי שוב עם נייר עבה יותר ודיוק בעיצוב של המודל, וגם בשלבי הקיפול ובהדבקה, וואו יצא מקסים.

הייתי מרוצה והייתי מוכנה לעבור לשלב הבא, להוסיף ידית למעלה ובמקום לסגור את הקוביה, לבנות פירמידה בתחתיתה. לא אשכח בחיים את המודל של הסביבון הראשון שלי. ההיסוס והספק גרמו לי להדפיס אותו על בריסטול פשוט בצבע ורוד, אבל אז ניצתה הלהבה והפכתי בין יום למפעל של ייצור סביבונים בשלל צבעים והדפסים עם אותיות ומגני דוד ומנורות וזהב ותכלת וארגמן, תליתי את כולם על החלון בסלון והייתי מהופנטת שמשבי הרוח סובבו אותם.

ידעתי שזה סיפור אהבה. שזו רק ההתחלה, אבל…

אבל משהו הרגיש לי חסר. נכון, החלון היה מקושט בשלל סביבונים בגדלים שונים ומלא מלא צבעים אבל מה אם היו נוספים גם מגני דוד.אבל אף פעם לא ראיתי קיפול נייר של מגן דוד. הבנתי ששוב אני ניצבת מול אתגר של יש מאין. שקשקתי, אבל התחלתי להסתכל על מודלים של כוכבים. אה ככה אבל רק בצורת מגן דוד, הבנתי מה לעשות ואחרי כמה מקצי שיפורים הדפסתי וקיפלתי את המגן דוד הראשון שלי. כשהשלבת נדלקת היא מציתה ניצוצות והחלון התמלא במגני דוד צבעוניים.

זו היתה תקופה שבה הייתי כל כולי בעולם היהדות והקבלה ורק התחלתי את דרכי בעולם הגיאומטריה המקודשת. קראתי ספרים, הסתכלתי על צורות, יצרתי ושילבתי צורות גיאומטריות. וכשנכנסתי למשפחת הפלטוניק סולידז הרצון לקחת את הדו מימד לתלת מימד שילהב לי את הדימיון ולחש לי לאצבעות לחישות של אהבה. שוב הרגשתי את דפיקות הלב בפתחו של אתגר חדש, אבל הסביבונים ומגני הדוד ושעות של עיצובים וקיפולים ריככו את החשש. לאט לאט ובאדיקות של דבקות ואהבה, פרסתי במחשב את כל חמשת המודלים. וואו איזו תחושה מדהימה שטפה אותי וכבר חיכיתי להחזיק אותן ביד. אז לחצתי ״הדפס״ וגזרתי וקיפלתי ונפתח עוד עולם שלם בפניי. עוד ועוד צורות גיאומטריות קראו לי ואני מנסה ומתנסה ומתמוגגת מכל הקסם הזה.